פסק-דין בתיק ת"ק 009579/01

1.         התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת על סך 1,979 ש"ח בגין החזר דמי ביטוח, אותם הוא דורש מהנתבעת.

2.         התובע טען כי ביום 19/3/2001 מכר את רכבו שמספרו 27-651-81 (להלן: "הרכב הראשון") ורכש רכב שמספרו 10-723-63 (להלן: "הרכב השני").

התובע הוא מורה לנהיגה.

הרכב הראשון היה מבוטח אצל הנתבעת והתובע ביקש להעביר את ביטוח החובה לרכב השני.

3.         התובע טען, כי נציגי הנתבעת גרמו לו לאובדן זמן "וטרטור" שכן טענו  כי הם יוכלו להעביר את הביטוח רק לאחר שיצויין ברשיון הרכב, שהרכב אכן משמש ללימוד נהיגה, וכאשר פנה למשרד הרישוי התברר לו כי אין כך הדבר.

התובע טען כי הנתבעת נתנה לו תעודת ביטוח זמני שכלל לא צינה כי מדובר ברכב ללימוד נהיגה ולבסוף הוא נאלץ להוציא תעודת ביטוח חובה מחברת ביטוח אחרת ובמקום שיוחזר לו כספו הסכימה הנתבעת להחזיר לו סך 375 ש"ח. (התובע לא פרע את התשלום שנשלח לו).

4.         התובע דרש בכתב התביעה את הסכומים כדלקמן:

סך        887 ש"ח               החזר

סך        92 ש"ח                 עבור התעודה הזמנית

סך        1,000 ש"ח                        אובדן זמן והתרוצצויות

            ________

סה"כ    1,979 ש"ח

5.         הנתבעת טענה כי היא פעלה להחזיר את הסכום המגיע לתובע בסך 375 ש"ח בלבד, שכן על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (שיעור דמי הביטוח) תש"ס 2000, נקבע שעור פרמית הביטוח בשיעור ההחזר במקרה של ביטול ביטוח חובה לתקופה קצרה.

נציג הנתבעת טען, כי יש לחשב את אופן ההחזר במקרה דנן כשם שמחשיבים החזר במקרה שבו הלקוח הוא זה אשר בחר שלא להמשיך את הביטוח אצל המבטחת, וזאת להבדיל מדרך החישוב של התובע, אשר מבוצעת כאשר חברת הביטוח מסרבת לבטח את המבוטח משיקולים שונים.

6.         התובע צירף את המסמך נ/1 - מסמך ששלח סוכן הביטוח שלו ביום 10/4/2001 לנתבעת ובו ביקש לקבל החזר עבור תעודת החובה וטען, כי הנתבעת לא הסכימה להוציא תעודה חליפית לרכב השני (הפוליסה בוטלה ביום 19/3/2001) ועל כן היה צורך לבצע החזר עבור 131 יום.

7.         נקבע מועד נוסף לדיון ובו המציא התובע את תעודת הביטוח אשר הוצאה ביום 20/3/2001 לרכב השני בחברת הביטוח מנורה (ת/1).

דהיינו - מיום 21/3/2001 כבר היתה תעודת ביטוח חובה בחברה אחרת לרכב השני.

8.         אני סבורה כי בנסיבות הענין יש לפעול בדרך החישוב של התובע.

התובע הופנה על ידי נציגי הנתבעת למשרד הרישוי, וזאת לשוא כיון שהתברר, כי משרד הרישוי לא מסכים לרשום את הערה באשר להיות הרכב רכב לימוד נהיגה, בטרם תומצא הפוליסה.